שמעון חסון בע"מ נ' נגר ואח'

פסק דין

לפניי שלוש תובענות אשר עניינן תשלום התמורה המגיעה לתובעת, כך לטענתה, בגין הזמנת סחורות על ידי הנתבעת 1 (להלן: "החברה") אשר הנתבע 2, מנהלה ובעל המניות בה, ערב לחובותיה (להלן: "הנתבע"), והנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת"), אשתו של הנתבע, ערבה עד לסך של 300,000 ש"ח.

עובדות וטענות הצדדים

1.התובעת הינה חברה ליבוא ואספקת לוחות שיש. החברה הינה הבעלים של עסק לעיבוד לוחות שיש למטבחים וחדרי אמבטיה. התובעת טוענת בכתב התביעה כי במהלך השנים 2007 ו- 2008 רכשה ממנה החברה סחורות בהיקף של 520,000₪. התובעת מחזיקה בשיקים המשוכים מחשבונה של החברה ו/או מחשבונו של הנתבע בסך כולל של 963,929 ₪: שיקים המשוכים מחשבונו של הנתבע בסכום כולל של 677,000₪ (נספח א לתצהיר מטעם התובעת) ושיקים על הסך של 286,929₪, משוכים מחשבונה של החברה (נספח ג לתצהיר מטעם התובעת). כל השיקים חוללו מפאת א.כ.מ או היות החשבון מוגבל.

2.התובעת מודה כי הגם שהיא מחזיקה בשיקים בסך כולל של 963,929 ₪, הרי שחובם של הנתבעים לתובעת אינו עולה על הסך של 520,000 ₪, בקיזוז הסכומים ששולמו על ידי הנתבע, קרי הסך של 260,000 ₪. דהיינו, יתרת חובתם של הנתבעים, לשיטת התובעת, עומד על הסך של 260,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

3.כאמור, עסקינן בשלוש תביעות. ת"א 173/09 - ראשיתה בבקשה לביצוע שטר חוב על הסך של 300,000 ₪, שהוגש ביום 1.12.08 (תיק הוצל"פ מספר 18-14871-08-6). שטר החוב חתום על ידי הנתבע בערבות הנתבעת ונמסר לתובעת במסגרת הסכם פריסת תשלומים, שנערך ביום 17.9.08, עליו יפורט בהמשך.

4.במסגרת תיק זה שילם הנתבע הסך של 150,000 ₪ ובוצעה הפחתת קרן בחוב בהתאם. כמו כן, בהתאם לפסק דין חלקי שניתן בתיק זה על ידי כב' השופט קינר, שילם הנתבע לתובעת סכום נוסף של 110,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. על כן, בתיק זה נותרה יתרה לתשלום על ידי הנתבע בסך של 40,000 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית, הוצאות ושכ"ט).

5.ת"א 996/09- ראשיתו בבקשה לביצוען של 15 המחאות, משוכות על ידי הנתבע, בסך כולל של 220,000 ₪ (תיק הוצל"פ מספר 18-15850-08-02). תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 21.12.2008.

6.ולבסוף, ת.א. 4656/09, אשר עניינו תביעה בסדר דין מקוצר, שהוגשה כנגד החברה וכנגד הנתבע, על הסך של 249,380 ₪ בעילה חוזית. בכתב התביעה נטען כי החברה והנתבע הפרו את החוזה שנכרת בינם לבין התובע ביום 17.9.2008 לפריסת החוב (להלן: "ההסכם").

7.בהסכם נקבע כי חובה של החברה לתובעת, על פי ספרי התובעת, עומד על הסך של 520,000 ₪, והגם שלחברה השגות על גובה החוב, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר פריסת החוב בסעיף 8 ב להסכם הקובע כדלקמן:

"8.ב הלקוח ישלם לספק את החוב המוסכם באופן הבא:

1. סכום של 150,000₪ ישולם עד ליום 30.11.09.

2. סכום של 150,000₪ ישולם ב-72 תשלומים חודשיים שווים ורצופים על סך של 2,085 ₪ כ"א וזאת למן יום 15.9.09 ועד ליום 15.10.15 כולל.

ג. החברה מתחייבת לשלם לספק סכום של 220,000 ₪ ביום 15.3.09.

ד. זאת ועוד, במידה ויעמדו הלקוח והערבה בתשלום הסכומים המפורטים בסעיף 8ב' לעיל לא תהיה לספק תביעה ו/או טענה כנגד הלקוח ו/או הערבה אלא כנגד החברה בלבד" [ההדגשה במקור].

8.התובעת טוענת כי הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם על פי סעיף 8 להסכם, שעה שלא הפקידו את השיקים הדחויים לביצוע התשלום, ומשכך, הפרו הפרה יסודית את ההסכם.

9.עוד טענה התובעת כי בהסכם נפלה טעות קולמוס, ולפיה בסעיף 8ב 1 היה על הנתבעים לשלם הסך של 150,000₪ עד ליום 30.11.2008, ולא כפי שנרשם בהסכם עד ליום 30.11.2009.

10.התובעת טוענת כי הנתבעים ניצלו את טעות הקולמוס שנפלה בהסכם, ומשכך אילצו את מנהל התובעת לחתום על נספח להסכם ביום 4.12.2008 (להלן: "הנספח להסכם"), ובמסגרתו סוכם כי כנגד תשלום הסך של 260,000 ₪ (במקום הסך של 300,000 ₪ שנקבע בהסכם), יחשב חובו של הנתבע, להבדיל מחובה של החברה, כנפרע. כמו כן, בהתאמה הוסכם כי חובה של החברה יעמוד על הסך של 260,000 ₪, במקום הסך של 220,000 ₪, כפי שנקבע בהסכם.

11.על פי הנספח להסכם התחייב הנתבע לשלם הסך של 150,000 ₪ עד ליום 7.12.2008. אין חולק בין הצדדים כי תשלום זה נפרע במועדו. כמו כן, הוסכם כי יתרת התשלום, בסך של 110,000 ₪, תשולם עד ליום 7.1.2009. התובעת טוענת כי הנתבע הפר התחייבותו לשלם סכום זה, ומשכך, על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם יתרת החוב, אשר לשיטתם עומדת על הסך של 260,000 ₪. מנגד, טוען הנתבע, כי לא יכול היה לעמוד באותה העת בתשלום זה נוכח העובדה שהתובעת הטילה עיקולים על הכספים שהוא היה אמור לקבל מקוני ביתו, ובכך מנעה ממנו מלקיים את הוראות הנספח להסכם.

דיון